בחירת שבט לוי ע"פ "ספרות חיצונית"

כדי לבחון את בחירתו של שבט לוי לתפקידו כפי שהיא מצטיירת ב"ספרות החיצונית" צריך ראשית לבחון את דמותו של לוי ותפיסת תפקידו בספרות זו. דמותו של לוי נתפסת בספרים הללו באופן שונה לגמרי מכפי שהיא נתפסת במקרא.

"בספרות הפסידואפיגרפית בספרות קומראן ובספרות ההיכלות נמצא השתקפות לאמונה בישויות שמימיות המצויות במרומים לצד אלוהי ישראל בנוסח החורג במידה רבה מתפיסת המקרא ומתפיסת חז"ל... ישויות בלתי נראות אלה, הופכות לנשמעות בלשון השיר והמיתוס, מכהנות בקודש בהיכלות העליונים וקשורות בצורות רבות לסדרי הבריאה, למחזורי היקום, לעולם המרכבה, למסורת הכהונה, לפולחן המקדש ולמקורתיהם המיתולוגיים".
מסורת זו מציגה את הכוהנים כשותפים למלאכים בשמירת משמרות הקודש של השבתות והמועדים וכמקשרים בין שמים וארץ. בנוסף ניכרת משמעות תפקידו של הכוהן כקוסמי וניצחי הטבוע בסדרו של עולם. בהמשך נראה כיצד תפיסה זו השפיעה על האופן בו מוצגת בחירתו של לוי בספרות זו, אך קודם נפנה להבין יותר לעומק את התפיסה מתוך מקורותיה בספרים עצמם.
בספר יובלים נמצא זיהוי בין הכוהנים למלאכים כמשרתים בקודש, זיהוי זה נקשר בשבט לוי כולו כפי שכתוב ביובלים:
"ויבחר זרע לוי לכהונים וללוים לשרת לפני ה' כמונו בכל הימים ויברך לוי ובניו לעולם כי קנא לעשות צדק ומשפט ונקמה מכל הקמים על ישראל"
(יובלים ,ל, יח)

ברכתו של יעקב לבניו אינה מתוארת ביתר פירוט בספר יובלים:
"ויברך ישראל את בניו לפני מותו ויגד להם את כל אשר יקראם בארץ מצרים ובאחרית הימים כאשר יבוא עליהם ויגד להם הכל ויברכם ויתן ליוסף שני חלקים בארץ: וישכב עם אבותיו ויקבר במערת המכפלה בארץ כנען בקרבת אברהם אביו בקברים אשר כרה לנפשו במערת המכפלה בארץ חברון: ויתן את כל ספריו וספרי אבותיו ללוי בנו ולחדשם לפניו עד היום הזה."
(יובלים, מה, יד-טז)
אומנם רמוז בדברים אלו יחס מיוחד ללוי אשר מקבל את "ספריו וספרי אבותיו" של יעקב אבל כמעט ולא ניתן ללמוד מכאן על תפקידו ודמותו של לוי.
לעומת התיאור הקצר של ברכת יעקב לבניו , מופיעה בספר יובלים ברכה שאינה מופיעה בספר בראשית כלל , ברכה בה מברך יצחק את שני בני יעקב - לוי ויהודה. ברכת יצחק ללוי מרחיבה רבות בתפיסת דמותו ותפקידו בקרב בני ישראל. ברכת יצחק מופיעה כך:
"ויפן אל לוי ויחל לברכו ראשונה ויאמר אליו יברכל ה' אלהי הכל אדני כל העולמים אותך ובניך בכל העולמים: ויתן ה' לך ולזרעך גדולה וכבוד וקרב אותך וזרעך אליו מכל-הכשר לשרתו במקדשו כמלאכי הפנים וכקדושים כן יהיה זרע בניך לכבוד ולגדולה ולקדושה ויגדלם בכל העולמים: והיו נשיאים ושופטים ומלאכים לכל זרע בני יעקב דברי ה' בצדק ידברו וכל משפטו בצדק ישפטו והגידו דרכי ליעקב והראום לישראל בירכת ה' תושם בפיהם לברך כל זרע יקיר: לך קראה אמך שמך לוי ובאמת קראה שמך נלוה לה' תהיה ואוהב לכל בני יעקב שולחנו לך יהיה ואתה ובניך תאכלו עליו ובכל הדורות יהי שולחנך מלא ולא יחסר לך מאכלך לכל העולמים: וכל שונאיך לפניך יפלו וכל צריך יכרתו ויאבדו ומברכיך וכל עם מארריך ארורים יהיו."
(יובלים, לא, יג-יז)
ניתן לראות בברכתו של יצחק את תפיסתם של בני לוי כמלאכים לעם ישראל וכחוליה מקשרת בין שמים וארץ. פן נוסף שיש לשים לב אליו שאינו נמצא בברכת משה בספר דברים הוא חשיבותו של זרעו של לוי. בספר יובלים מודגש שתפקידו ויחודו של לוי יעבור לזרעו אחריו "לעולמים",למשל בברכת יצחק ע"י שימוש חוזר בשורש ז-ר-ע.
תפיסה זו עומדת בסתירה עם התפיסה המוצגת במקרא שאינו מיחס ללוי אבי השבט משמעות בהקשר הכוהני ואפילו מציג אותו באור שלילי בברכתו של יעקב. במקרא אין הכרה בלוי כמייסד הכהונה אלא באהרון בן עמרם, דור שביעי לאברהם וצאצאו של לוי.
ככתוב בפרשת תצווה:
"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לְכַהֲנוֹ-לִי: אַהֲרֹן--נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן. וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד, וּלְתִפְאָרֶת".
(שמות, כח, א-ב)

סיפור דינה המוצג לגנותו של לוי בספר בראשית מוצג באופן הפוך בספר יובלים פרק ל'. בפרק זה בספר יובלים משובח לוי על מעשיו:
" על-כן צויתיך לאמור העד את העדות הזאת בישראל ראה את אשר היה לשכם ולבניה אשר ניתנה ביד-שני בני יעקב ויהרגום במכאובים ותהי להם צדקה ותיכתב להם לצדקה"
(יובלים, ל, יז)

מתוך עיון בצוואת לוי ניתן לראות שמעשיו של לוי בסיפור דינה כרוכים עם תפקידו הכוהני:
" ואחרי כן פתח לי המלאך את שערי השמים, ואראה את קדוש עליון יושב על כסא. ויאמר אלי לוי לך נתתי את ברכות הכהונה, עד אבוא ואשכן בתוך ישראל. אחרי כן הורידני המלאך ארצה וייתן לי מגן וחרב, ויאמר אלי נקום נקמתך בשכם על דבר דינה אחותך ואנכי אהיה עמך כי ה' שלחני. ואשמיד בעת ההיא את בני חמור ככתוב בספר השמים. ואמר אליו: אנא ה' הודיעני את שמך, למען אקראך ביום צרה. ויאמר אנכי המלאך העומד על ישראל למען לא ישמידו אותם. אחרי הדברים האלה הקיצותי ואברך אל עליון."
(צוואות השבטים, צוואת לוי, ה, א-ז)
בצוואת לוי מודגש עניין שלא היה ברור מספר יובלים (שהובא לעיל) והוא קדימות ברכתו ותפקידו של לוי לסיפור שכם ודינה.
הן בצוואת לוי והן בספר יובלים ובניגוד לספריי המקרא מוצגת בחירתו של שבט לוי כבר מלוי עצמו. וכן מודגש מעבר התפקיד המיוחד לו זכה לזרעו אחריו. חשוב גם לשים לב לנצחיות המיוחסת לירושת המעמד של לוי, כפי שראינו במילה "עולמים" המופיע שלוש פעמים בברכת יצחק ללוי.

כמו שהוזכר קודם מן התיאור של לוי בספר יובלים ובצוואת לוי לומדים אנו על קשר מהותי בין הכוהנים המשרתים בארץ לבין המלאכים המשרתים בשמיים. המלאכים נתפסים כמקבילים שמימיים לכוהנים האידיאליים, שניהם הם בחיריי ה' מלידה ומהווים חלק מן הסדר האלוהי הקוסמי. הן המלאכים והן הכוהנים קשורים קשר הדוק בשמירת סדר הזמן, חילופי העונות והניצחיות בטבע.
מתוך התפיסה שהוזכרה לעיל ניתן להבין מדוע חשוב היה לבעלי הספרים החיצונים להציג את בחירת שבט לוי באופן שונה מהאופן בו הוא מוצג בספריי המקרא. התפיסה המוצגת בספרים החיצונים רוצה להראות את תוקף סמכותו של לוי מן הקשר בינו לבין המלאכים, קשר קוסמי ונצחי. כיוון שקשר זה הוא חלק מסדרו של עולם ואינו משתנה חשובה הצגת בחירתו של לוי כקדומה כלומר מלוי בעצמו. וכן המעבר הנצחי ובלתי משתנה של הכהונה לזרעו של לוי כראוי לעניין הקבוע באופן קוסמי ע"פ הסדר האלוהי הנצחי.
אם כן הדרך להצגת דמותו של לוי ותפקיד הכהונה שלו אינה מדגישה עשייה מסוימת המקנה ללוי את הכהונה כמו בסיפור המקראי אלא להפך. הצגת הדברים באה להדגיש את הנצחיות הקוסמית של תפקידו המשותף עם המלאכים. לכן הכהונה משויכת כבר בברכתו של יצחק ללוי ולא רק מאהרון בן עמרם.

מאמר מאת גיא גוטרימן.

אין תגובות:

פרסום תגובה